אש שחורה על גבי אש לבנה

בס"ד

בעזרת השם ובהשראת הרב אברהם סיטון, ברצוני להתחיל בסדרת מאמרים הנוגעים למדיטציה ולמיסטיקה יהודית. בעיניי , זהו השלב הבא באתחלתא דגאולה. השלב שדורש חיבור בלתי אמצעי לשורש של כל העולמות, הקדוש ברוך הוא. השלב שמתחיל בפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הויה הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".

מזה כאלפיים שנה שעם ישראל מתעמק כל כולו בתורה של בחינת האש השחורה. למעשה, מה שהציל את העם היהודי מלהיעלם בתהום הנשייה היה ההתעקשות הבלתי מתפשרת על קוצו של יוד. אבל המחיר של נטייה חד צדדית זו אל עבר הסוג הזה של התורה, פתח עם השנים פער עם החצי השני- התורה של האש הלבנה. גם כאשר מקובלים עסקו בצד הנסתר, לרוב הייתה בהתעסקות זו נטייה להתשמש בכליו של החלק הנגלה ובמקרים רבים, במקום לגלות את הנסתר נוצרה הסתרה כפולה ומכופלת.

הדוגמה הקלאסית שניתן להביא כאן קשורה לשני מושגי יסוד באילן הספירות. רק אקדים ואומר שכל התורה, והתפילות וכמובן הטקסטים הקבליים נכתבו מתוך מצב תודעתי מסויים (במקרה של התורה, תודעה אלוקית ובמקרים האחרים תודעה המחוברת לאלוקות) וכדי "לפתוח" את הטקסטים, יש צורך להכיר את החוויה שהטקסט מדבר עליה. לצורך העניין, אנו משתמשים במילה אהבה כדי לציין חוויה פנימית. מי שלא חווה מעולם אהבה, יכול לקרוא את המילה, לנתח על פי כלי השכל את המשמעות אבל עדיין תהיה חסרה לו החוויה שתאפשר למילה להיות טעונה במשמעות.

בחזרה לאילן הספירות. שני מושגי יסוד אלו הם חכמה ובינה. המשמעות של חכמה היא היכולת לתפוס דבר מסויים בשלמותו במהלך טרום המשגתי-הוליסטי. בעוד שהמושג בינה מדבר על השלב הבא בשלשלת שמפרק את מושא ההתבוננות למרכיביו ומתאר את השלבים המאפשרים לו לפעול. אך מה פירוש תפיסה טרום המשגתית? בדרך כלל התהליך הוא כל כך מהיר עד שנידמה לנו שמושא ההתבוננות והמילה המתארת אותו הם עניין אחד. וכך יוצא שאנו לומדים את כל המילים הנכונות ובכל זאת, אנחנו נשארים על אותה משבצת שבה התחלנו. הרבה פעמים אנו לומדים משהו ובטוחים שאנחנו יודעים אותו כשלמעשה, לא גילינו דבר על הפנימיות שלו.

כדי שתהיה אפשרות לקרוא את התורה, יש צורך לאפשר למרווחים שבין האותיות והמילים להתקיים אחרת מדובר בגוש שחור וחסר משמעות. אבל הקלף שמאחורי האותיות הוא לא רק רקע שמאפשר להעביר את המסר החשוב של התורה. המרווח הזה הוא עניין מהותי והחלק המאפשר לנו להבין או לכל הפחות לתפוס, את מושג האין האלוקי. ומתוך כך אפשר גם ללמוד או להקיש מהו אותו יש מאין.

מכיוון שיש קשר הולוגרמי בין כל הדברים, זאת אומרת שכל חלק במציאות משקף את כלל המציאות, אותה מציאות של קלף וכתב קיימת גם באדם. חלק שהוא יש וחלק שהוא אין. האין הוא התשתית שעליה מונח קיומנו.

תכליתו של לימוד תורת האש הלבנה היא לבוא במגע עם החלק הבלתי נראה אך המורגש של קיומנו. באותו "חלק", אנחנו עדיין באחדות גמורה עם השם יתברך. באמצעות המגע עם אותו "חלק", אנחנו מושכים "אור" אל תוך העולם הזה. כמובן שמילים כמו חלק ואין ואור הם דימויים שבאים להצביע על מציאות שמעבר לדימוי.

לעת עתה, נשאיר את הדברים כפי שהם ובכל זאת, תרגיל מדיטטיבי פשוט שכדאי לעשות בזמנכם הפנוי- להתחיל לשים לב לאורך היום לחללים ולמרווחים המקיפים את המציאות. את המרווחים לא ניתן לראות, רק ניתן לשים לב אליהם כשמתבוננים ב"יש" המצוי במרחב.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

יגעת ומצאת, תאמין! :)

בס"ד

אני לא יודע איפה להתחיל אבל ההתחלה הזו היא הטובה ביותר שהייתה לי בתחום הרוחני מזה שנים.

חלק גדול מהתסכול שחוויתי במהלך החמש שנים האחרונות מאז שהתחלתי לחזור בתשובה, היה קשור, כפי שחלק מקוראי הבלוג בוודאי יודעים, לקושי שלי למצוא קשר בין היהדות שזה עתה גיליתי מחדש לבין מה שהיה משאת נפשי במשך שנים רבות של חיפוש בשדות זרים וזה ההארה. התסכול רק הלך והחמיר ככל שהשנים נקפו ולא הצלחתי למצוא איזשהו חוט מחבר בין באינטרנט, בין מחוצה לו שיצליח לתפור לי את כל החבילה הנאה הזו. אם מצאתי מלות מפתח בגוגל שהיו קשורות לנושאים הללו, הן בדרך כלל עסקו בשלילת הקשר בין הארה ליהדות או בשלילת הקשר בין היהדות לאורתודוכסיה. מידי פעם נתקלתי בבלוג או אתר שדיבר על הרב אריה קפלן זצ"ל כפי שאני עצמי עשיתי אבל בהקשר קלוש להארה. ובמיוחד, דבר שחסר לי היה מישהו חי שאפשר לדבר איתו, לשאול שאלות ובאמת לנסות להתחקות אחרי שלשלת מסירה חיה וכתבים העוסקים בנושא.

אני רואה את עצמי כמשתייך לדור של מחפשים. דור הניו אייג' שחפר את המזרח, תירגל יוגה, הדליק קטורת, עסק במדיטציה על בסיס קבוע ובשלב מסויים הרגיש שחסר לו משהו. חלקנו פנו ליהדות. אני עצמי חיפשתי ביהדות מסגרת יציבה שתכיל את האורות שלמדתי מתורות המזרח…

אבל תוך כדי התהליך, גיליתי שהיהדות היא הרבה יותר מסתם מסגרת. יש הלכות. והלכות זה עסק מחייב. ויש גם הלכות עבודה זרה. ועכשיו העניין נעשה הרבה יותר מורכב. במיוחד לאור העובדה שביהדות עצמה יש זרמים שעלולים להחרים זה את זה בטענה שהזרם השני עוסק בעבודה זרה.

ואם נוסיף לכך שהתחושה שלי לגבי דברים שלמדתי בתורות המזרח מעולם לא השתנתה ושאני עדיין מרגיש בכל לבי שיש שם ניצוץ של אמת…התחלתי באיזשהו שלב להרגיש כמו עכבר במלכודת. כל פנייה נראתה נכונה לשעתה עד שהשעה התחלפה. והטלטלה הזו הפכה אותי לאדם מאוד לא מואר. לא במונחים יהודיים ולא במונחים מזרחיים.

כל זה היה יכול להמשך עוד זמן שבכל מקרה נדמה כנצח. אבל השם חס עליי ובסופו של דבר, שיטוטיי לא הושבו ריקם. באחד האמשים (כלשונו של אפרים קישון), תוך כדי גלישה נתקלתי ביוטיוב ברב אברהם סיטון (rabbi avraham sutton באנגלית). הוא מוסר שיעורים באנגלית והתחושה המיידית שהרגשתי כשהתחלתי לשמוע שיעור שלו היא תחושה שמישהו יודע את הסוד של שילוב היסוד המדיטטיבי\הארתי בתוך היהדות. ויש לו על מי לסמוך החל ברב אריה קפלן זצ"ל שהרב אברהם היה תלמידו וכלה בספר "סולם העלייה" לרבי יהודה אלבוטיני.

אני מטבעי אדם נודניק ובמיוחד כשאני מזהה דבר שמהדהד עם אמת עמוקה שנמצאת בתוכי. לכן לא התעצלתי ושלחתי לרב אברהם אימייל והמתנתי בציפייה דרוכה לתשובה. התשובה לא איחרה לבוא ונוצר בינינו בינתיים קשר טלפוני ואינטרנטי. בעזרת השם ואם הרב יתיר לי, אני מקווה לתרגם ולהעלות רעיונות שלו לבלוג שלי. אני מאמין בכל ליבי שיש לא מעט יהודים מתוסכלים כמוני שהיו שמחים לפגוש תכנים כאלה בלשון הקודש. עד שהתכנית הזו תקרום עור וגידים, אני ממליץ בחום למי שאנגלית לא מהווה בשבילו מחסום לחפש את הרב סיטון ביוטיוב או באתר שלו באנגלית. בעיניי, התורה שהוא מביא וקורא לה תורת נבואה היא אתחלתא דגאולה ממש. אל תאמינו לי, לכו לראות בעצמכם.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

על בלוג נפלא, על רב שלמה ועל הדרך, גם על האמת

בס"ד

בתקופה האחרונה הקב"ה דורש ממני להאט את הקצב. מחייב אותי לעשות חשבון נפשי וגופני. אני באמת מאמין בניסים וגם בכך שהטבע הוא נס, וגם שהזדקנות התאים היא נס… 🙂

בלוג מאוד מומלץ שנתקלתי בו לאחרונה של אבשלום שילוח, נקרא בין השמים ובין הארץ (תאלצו לסלוח לי, עדיין לא השתלטתי על פלאי הטכנולוגיה ובכללן יצירת קישוריות 😦 ). הבלוג עוסק בתורת איז'ביצה, ברב קרליבך זצ"ל ובפוסט מודרניזם. כתוב בצורה מופלאה ובהירה.

וכך תןך כדי עיון ונבירה בפוסטים השונים שם, עלתה בי תובנה מופלאה. הגעגוע לחיבור ולאחדות עם הקב"ה הוא סם החיים! בלעדיו מגיע המוות הן במובן המטאפורי והן במובן הגשמי. אדם שמתגעגע לקב"ה עשוי להביא את הגעגוע הזה לידי ביטוי באופנים שונים ומשונים. אוטו חדש, דירה חדשה, אהבה חדשה… וכו'.אלא שהגעגוע הזה הוא כמו צימאון שמנסים להרוות באמצעות מי מלח.

וזה עוד במקרה הטוב שבו האדם צמא. כי כשהוא לא צמא הוא ישן או מהופנט מול הטלויזיה או המחשב.

אבל בתשתית של כל הקונסטרוקציה הזו שנקראת חיים, עומד העיקרון הפשוט של געגוע למשהו שאנחנו כבר מכירים ומבקשים לחזור ולהתאחד איתו. המסע הזה נמשך כל עוד הצמא לא בא על סיפוקו או עד שהייאוש משתלט.

ברוך השם, אנחנו עדים בכמה עשורים האחרונים למגמה מאוד חיובית בעולם. מגמה שמושכת אנשים צעירים מכל הגילאים מזרחה. ומבחינתי מזרחה זה לאו דווקא למזרח הרחוק אלא גם ובעיקר לאונה הימנית במוח. לספירת החכמה. זה נכון שיש גם המון בלגאן עולמי ואינטרסים להשאר בחושך ובכל זאת הרבה מאוד אנשים מבקשים את האור. ולא רק יהודים ולא רק ביהדות אבל ברוך השם, אנשים סוף כל סוף מחפשים ובעיניי, עצם החיפוש הוא כבר חצי מהרפואה.

ראיתי ביוטיוב סרט דוקו על רב שלמה קרליבך זצ"ל (אגב מומלץ בחום). באחד הקטעים, מרואיין מביא בשמו של רב שלמה שאמר: "לפעמים הבית לא משהו, הקירות מתקלפים, הגג דולף אבל הדייר! אוי הדייר קויידש קויידשים" (זה מהזכרון אז מן הסתם שיניתי קצת 🙂 ). יש מהות פנימית בכל אחד ואחת מאיתנו שיודעת שהיא לא זקוקה לשום תיקון כי היא עצמה ניצוץ אלוקי. ודווקא הניצוץ המופלא הזה הוא הדבר שמעורר אותנו לרצות לתקן את הדליפה בגג ולצבוע את הקירות ובכלל להתנאות לפני בורא עולם. ומה שרב שלמה מלמד אותנו, זה להסתכל על כל אדם באשר הוא אדם ודרך זה להזכיר לו את מה שהוא תמיד ידע. שהוא טהור וטוב.

העולם שלנו לא זקוק להמונים שיחוללו מהפכה תודעתית\ נשמתית. הוא זקוק רק לי, ולך, ולך, ולך…. אי אפשר אף פעם לזלזל בכוחם של יחידים. על אחת כמה וכמה, יחידים שיודעים שהם טהורים וטובים בפנימיותם.

אני שומע סביב לא מעט נבואות זעם ומה שרואים מידי פעם בחוש שלכאורה העולם באמת התחרפן. עצה טובה של רבנו במצבים כאלה היא לעצום את העיניים. ממילא הכל שקרים ואם רוצים לדעת את האמת, היא ממילא מצויה בפנים.

אשרינו שזכינו להיוולד בתקופה המרגשת הזו. אשרינו שאנחנו יודעים את טהרתנו. אשרינו שאנחנו יודעים שבכוחנו לשנות. אני מתפלל שנזכה כולנו לראות את המציאות הזאת גם בפן החיצוני שלה בבחינת "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

ירושלים- עיר שהתחברו להם יחדיו :)

בס"ד
ב"ה, אחרי כשנתיים וחצי שבהן לא דרכה כף רגלי בירושלים, זכיתי בדרך ההשגחה לנסוע למרכז העולם, יחד עם משפחתי לבר מצווה. אני חושב שזה תמיד מרגש לראות אנשים חילונים נוסעים לכותל\ עורכים בר מצווה בבית כנסת\ עונים אמן אחרי שאתה מברך… נוצר פער כל-כך גדול בין חילונים לבין דתם שכשהם עושים משהו כל-כך לא רציונלי, אתה מיד מבין שיד ההשגחה הייתה בדבר.
אבל לא בכך עסקינן. מה שקרה לי כשנסעתי לשם היה שלא יכולתי שלא להקביל את החוויה שלי לזו של אחד, עזריאל קרליבך שנסע לפני שנים רבות להודו ורשם את רשמיו. בפתיחת הספר\יומן, הוא מספר באריכות על המראה של הרחוב ההודי על שלל גווניו האנושיים בעיקר דרך תיאור כיסויי הראש.
תוך כדי נסיעה באוטובוס בקווים הפנימיים, שמתי לב להבדלי הלבוש של הדתיים השונים (מאד!!!) זה מזה.
כיפות שחורות מקטיפה או מבד סטן, סרוגות גדולות המכסות את כל הראש או קטנות ובקושי נראות, כאלה עם הכיתוב נ נח נחמ נחמן מאומן או יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד, צבעוניות של מתנחלים או לבנות של ברסלב.
וזה לא מסתיים כמובן בזה. פאות קצרות וארוכות או חסרי פאות, פאות מאחורי האוזניים, כאילו כדי להסתיר או לפני האוזניים כאילו כדי להתריס. זקן ארוך או קצר או חסרי זקן. ציצית מצמר רחלים הנלבשת מעל לחולצה או גופציצית המוכנסת לתוך המכנסיים. צדיקים נסתרים וצדיקים נגלים. פושעים נסתרים או פושעים נגלים. שומרי נגיעה או מגלי חיבה. וכולי וכולי וכולי…
ועוד לא דיברנו על הנשים ואורך השרוול ואורך החצאית. והכי מרגיז שעל פניו, ביומיום הם נראים כאילו הם מסתדרים נפלא אחד עם השני.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מגיע מעיר שהדתיים בה והחרדים בה הם פחות או יותר הומוגניים. קהילה וכאלה. מה שאומר שאני לפחות לא יכול לראות איך הם באים באינטראקציה יומיומית עם דוסים מזרמים אחרים. עכשיו, בשיחות, מבחינה אידאולוגית הם יכולים להיות נגד אבל אין לי שום יכולת לבחון את היחסים ביניהם בזמן אמת.

אני חוזר מירושלים עם רושם ברור שמדובר בעיר מאוד פלורליסטית במובן הדתי יהודי של המילה. אני לא רוצה להשמע באופוריה, אבל עד עכשיו, לא ממש הבנתי למה אנשים רוצים לגור בירושלים. אולי סתם נפלתי עליה ביום טוב ובמקרה יצא שכולם היו חייכנים. אבל תכל'ס, חזרתי לפריפריה באורות גבוהים.
זה לא שירושלים באה לי ברעש וצלצולים של התרגשות, היא באה יותר כמו יין שמתגנב וגורם לכל הגוף שלך להירגע ולהתמסר.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

דרך צלחה

בס"ד

כל החיים שלנו מורכבים מהתחלות וסופים. את האמצע, אנחנו בדרך כלל נוטים לשכוח. כשמגיע סוף, גם אם התכוננו אליו הרבה, אנחנו בדרך כלל די בהלם. הרי הכל רק התחיל כרגע.

אבל סוף הוא גם זמן טוב לחשבון נפש וסיכומי ביניים. וזה מה שקורה לי עכשיו. חבר הכי טוב שלי עובר לחיות עם זוגתו בחו"ל. ואף על פי שידעתי מזה זמן רב, עכשיו כשהנסיעה כל כך קרובה (מחר!!!) האסימון מתחיל ליפול ואיתו הכרת הטוב שצמח מחברות אמת של יותר מעשרים ותשע שנה. היו הרבה (מאוד) רגעים מכוננים בפרק הזמן הזה. עליות וירידות, תקופות של קשר על בסיס יומיומי ותקופות של קשר רופף אבל יציב. ובכל זאת החברות הזו לא נמדדה מעולם בזמן. היא נמדדה באיכות ובעומק. 

היו לנו רגעים של ויכוחים נוקבים ועקרוניים אבל מה שבאמת שינה היו אותם רגעים של שיתוף. רגעים שבהם יצאנו לרגע מעצמנו כדי לחוות משהו מהמקום שבו היה הצד השני. הייתי יכול לשפוך מילים בלי סוף על כמה חשוב לחזור בתשובה וכמה נזק נגרם מהחילוניות (וגם שפכתי…) אבל ברגעים ששיתפתי ברגשות הדתיים והמיסטיים שלי, משהו בלב שלו נפתח.

יכולתי לכעוס עליו שהוא עוזב את הארץ ושמה יש ליהודי לחפש בארץ אחרת, אבל כששתקתי והשתתפתי בהתרגשות שלו ובאיך שהוא חווה את הנסיעה הזו משהו בלב שלי נפתח.

אין פה שום דבר עקרוני. רק שני חברים יושבים בבית קפה בתחנת אוטובוס, מדברים על החיים כמו שהם… 😉

סיכומי ביניים וחשבון נפש… לא הייתי משנה שום דבר בקשר איתו. כולל אותם ויכוחים מרים, כולל אותם רגעים של שקט מיסטי כשהעולם ממשיך והתודעה נעצרת, כולל שיחות לתוך הלילה עם בירה וסיגריות בגיל שעדיין לא מוכרים לך אותם. חבר אמיתי נמצא איתך גם כשהוא איננו. ולא חלילה שהקשר עומד להתנתק. ברוך השם הקוידש בורוך הוא ברא אינטרנט וסקייפ. פשוט המרחק ייצר מציאות חברית שונה.

מאחל לכם הצלחה בכל אשר תפנו. ובלי לחץ, מחכה שכבר תעשו אותי דוד… :)-

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

שנה חדשה בפתח, הלכות עבודה זרה ושאר ירקות :)

בס"ד

שנה טובה, גמר חתימה טובה, חג שמח… 🙂

ובלי הקדמות מיותרות, נעבור לעניין שלשמו באנו והוא להסביר בלשון צחה וברורה את הבילבול והטירוף שאוחז מידי פעם (עכשיו! עכשיו!) בכותב שורות אלה.

לפני שנה פלוס, ביקשתי מאמא שלי לממש את הבטחתה ולעשות פרוכת חגיגית לחגי תשרי לבית הכנסת. כאמנית טקסטיל, לא לקח יותר מידיי זמן עד שהרעיון התממש.

"מה לכתוב על הפרוכת?"

"תני לי יום לחשוב על זה".

חשבתי לבד, התייעצתי עם הרב ובסוף הלכתי עם דעתי.

"תכתבי 'כי מלאה הארץ דעה את ה' ' ".

"אין בעיה".

השנה, הפרוכת הזו תפסה אותי לא מוכן. איך לומר, את הכיתוב ביקשתי כשעוד הייתי באופוריה אחדותית עם הקוסמוס ולקראת ראש השנה הנוכחי כבר באתי עם מטען מוגדר לאומי, ברסלבי…

הטלטלות כנראה לא עזבו אותי. מצאתי את עצמי עומד מול הפרוכת הזו ושומע בתוך ראשי (או ליבי?) "מה אם…?". פסוק פשוט למדיי מישעיה מצליח לזרוק אותי מהאיזון שחשבתי שהיה לי.

אני לא יודע אם מדובר בסריטה אישית שלי או בסריטה של דור או שהקומוניסטים הצליחו להחדיר איזה חומר מעורר ספקות לתוך הקפה של הבוקר של עמישראל (תמיד טוב שתהיה איזו תאוריית קונספירציה בשביל הגיבוי 😉 ). אין לי מנוחה. אני מנסה בכל כוחי להתחייב לזרם מסויים ומוצא את עצמי תר אחרי לבבי בנסיון לפייס חלקים מסנאגדים בתוכי.

אני בא מרקע של רפואה משלימה. העולם שלי היה מורכב מאז ומתמיד מרעיונות רוחניים והוליסטיים. לא באתי לתשובה מתוך איזה ריק קיומי אלא דווקא מתוך עולם רוחני מגוון גם אם לא לגמרי מגובש. חיפשתי בעיקר נוף רוחני שאני ארגיש בו בבית ולא כמו איזה תייר מזדמן. אבל כשכבר נכנסתי, גיליתי שהתמונה הרוחנית היהודית שמצטיירת במיינסטרים היהודי רחוקה מלהיות דומה למה שהורגלתי לחשוב כרוחני. לא שזה רע. רק קצת, איך לומר, שונה.

בכל מיני מקומות פרינג'יים ברחבי האינטרנט וגם קצת בעולם האמיתי (?!) אני שומע על מיזוגים של מזרח ויהדות. גם בקרב רבנים (בעיקר בציונות הדתית, לפחות כאלה שיודו בזה בפה מלא). וזה גורם לי לשאול את עצמי "למה לא בעצם?" זה לא שאני עומד וממציא פה דברים ממוחי הקודח. אנשים שנחשבים סמכות הלכתית בעיני הציבור שלהם אומרים "כן" בפה מלא. אם יש ספקות הרי בכל מקרה ניתן להתייעץ איתם.

מידי פעם אני שואל את עצמי אם חזרתי בתשובה כדי להיות קונפורמיסט. אני בכל מקרה בעד האורטודוכסיה רק שאני באמת מאמין שגם באורטודוכסיה יש יותר מרחב נשימה ממה שנדמה.

אני מבקש בעצם לפתוח כאן לדיון את שאלת השאלות (לפחות מבחינתי): עד כמה ניתן באמת לעשות מיזוג בין היבטים מזרחיים\ ניו אייג'יים לבין היהדות? מדיטציה, רפואה משלימה, ריפוי אנרגטי וכו'…

אף אחד לא חייב להיות רב כדי להשתתף בדיון. מן הסתם, כל מי שיעלה רעיונות הרי זה לתועלת הכלל.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 16 תגובות

ברוך דיין האמת

בס"ד

אני מרגיש שבבת אחת הזיקנה קפצה עלי.

באיחור אופנתי של שנה וחצי, גליתי שידידת נעוריי הלכה לעולמה באופן טראגי ממחלת הסרטן. רופאה, לא נשואה וללא ילדים. אותו פרח מדברי שפגשתי לפני עשרים וארבע שנה, כמש ונבל ואיננו עוד.

הבנאדם מצפה לפגוש את החברים שלו אחרי שנים רבות כל כך בנסיבות מעודדות יותר. שניים, שלושה, עשרה ילדים, נשוי\ פרוד\ גרוש, בשיא הקריירה, מובטל….אבל מת?! מיום שישי בצהרים אני מנסה לעכל את הבשורה וכל הזמן צפים זכרונות מתקופת חיים אחרת, אולי אפילו מגילגול קודם. מיום שישי בצהרים אני לא מפסיק להסתכל על אישתי וילדיי ולהבין שכל זה ממש לא מובן מאליו.

הילה איבדה את אחיה הגדול, נועם, בשנת 93 ומאז שהלכה לעולמה, להוריה נשאר רק אחד את השנייה.כמה שהחיים מתעתעים! אין זמן לבזבז על שום דבר. כשנלך לאותו מסתורין גדול, מה נשאיר מאחורינו?

בין כל תקופות חיי, התקופה שבה בילינו יחד עם חבר הכי טוב שלי, שעד היום אנחנו בקשר, הייתה אחת התקופות המשמעותיות והמעצבות ביותר מבחינתי. תקופה של גילוי עצמאות, פיתוח מודעות עצמית והתחברות לחברים שהפכו להיות נוף נעוריי. תקופה שבה זכיתי להכיר את חופי אילת בשק שינה וגיטרה, פגשתי את המוזיקה שמאז מלווה את חיי (אני עדיין לא מוכן לוותר על קט סטיבנס…) ובאיזשהו אופן ילדותי הפכתי לאדם בוגר. לרגע קצר ומשמעותי אחד, חיינו הצטלבו וחזרו להפרד, כל אחד לדרכו, כל אחד לגורלו.

אז איפה שלא תהיי, אני מאחל לך שתנוחי על משכבך בשלום. תודה שזכיתי להכיר אותך, גם אם לרגע קצר.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 3 תגובות

לא יודע כלום

בס"ד

בסוף זה קורה. אני מוצא את עצמי, אדם אינטליגנט בעיני עצמו, אורז את כל הידע המופשט בחבילות לא מסודרות ומניח אחר כבוד בפח האשפה האינטלקטואלי.

זה רגע מיוחד שבו אני יוצא מהארון ומגלה לעולם שמכל הזרמים ומכל התפיסות אני הכי רואה את עצמי נ נח…

זהו, זה יצא. עכשיו הוקל לי. 🙂

אני יודע, יש הרבה הסברים עמוקים על דרך הסוד בכל מה שנוגע לפתק שקיבל ה"סבא", רבי ישראל דב אודסר זצ"ל. אבל האמת היא שזה בכלל לא מעניין אותי. אני רוצה כרגע להישאר פשוט. לקבל את סיפור הפתק הקדוש כפשוטו ולוותר על כל שאר הדאווין. הפתק מלווה אותי כמעט מתחילת התשובה ויש ימים שאני מתחבר לזה וימים שלא. לא יודע אם נכון לי להגיד שלא מתחבר אלא שזה פשוט פחות מעסיק אותי.

כמה מתיקות יש בשיר הפשוט, כפול, משולש, מרובע הזה:

נ נח נחמ נחמן מאומן!

אני לא יודע להסביר את התחושה המופלאה שזה עושה לי פשוט לשיר את זה ולהאמין בתמימות שזה משנה אותי לטובה ושכן, זה גם באיזושהי דרך מופלאה מזרז את הגאולה. כמו איזה הוקוס פוקוס מאוד עוצמתי (להבדיל אלפי הבדלות). אני רואה את התוספת ה"קטנה" הזו בתור שורת המחץ. כאילו רבנו הלך ודייק ופישט את עצמו כדי שכל אחד, בלי יוצא מן הכלל, גדול או קטן יוכל לעשות עבודת השם. ולא, אני לא חושב שזה בא להחליף חלילה את ההלכה או קיום המצוות או תפילות וכו'. אבל איזה כיף זה שכשאני כבר מרגיש סחוט ונטול כוחות לעשות את החובות שלי, כל מה שאני צריך לעשות זה להתחבר לצדיק! לשיר את השם שלו.

איך יכול להיות שזה מתחת לאף שלנו ואנחנו ממשיכים לפספס את זה? אני לא יודע מה אתכם אבל מה שאני בסך הכל רוצה זה עולם יותר תמים, יותר פשוט. עולם שמסוגל לרקוד על גג של ברסלב-בולנס. עולם שאני יכול לראות בו סטיקר של "תן חיוך- הכל לטובה" ולהרגיש ששווה להאמין במשפט מתוק כזה. שהמילה "פרייאר" באה באמת מהמילה ביידיש לחופש. שכשאני פרייאר ונותן, אני נעשה באמת אדם חופשי יותר.

השיר המתוק הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן מקפל בתוכו את כל שמחה הפשוטה הזו, את הכיף שבלהיות מבוגר שלא שוכח שהוא ילד של הקדוש ברוך הוא. וכל פעם שאני רואה סטיקר או גרפיטי כזה של נ נח נחמ נחמן מאומן אני יודע שאני לא לבד באותה שאיפה תמימה לעולם מתוקן שבו תינוק משחק עם פתן.

רבנו שלאורך כל שנות האדמו"רות שלו חזר והדגיש את התמימות והפשיטות לא היה יכול למצוא דרך יותר מופלאה לאפס את החסידים שלו ועל הדרך לבדוק מי באמת תמים ופשוט ומי מפחד להיות תמים ופשוט. הציניות לא מצליחה לחדור את שיריון האהבה של השיר הזה. גם אחד כמוני, אפס מאופס בכל מה שקשור בידע יהודי יכול פתאום לקבל הזדמנות להתחיל להיות יהודי. "פתח לי פתח כחודו של מחט ואפתח לך פתח כפתחו של אולם". השיר הזה הוא חוד המחט. נ נח נחמ נחמן מאומן. עד היום כתבתי את השם הזה רק בגוגל. היום אני כותב על השיר הזה מתוך רצון לשתף.

אולי, אם תהיה לי הרבה סייעתא דשמיא, אני עוד אזכה להיות תמים…

חוצמזה, מה אנחנו יודעים על רבנו שאמר על עצמו שהוא פלא שלא היה כמוהו ונהר שמטהר מכל הכתמים.

שבוע טוב ומבורך. 🙂

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 4 תגובות

תשובה על התשובה (מה הייתה השאלה?)

בס"ד

כמו פיסת עץ סחופה, מיטלטל על פני גלי הקיום, פעם למטה, פעם למעלה. קוראים לזה קליפת נוגה. כל אותם חלקים שכל כך מעורבבים זה בזה עד שכבר לא יודעים מה זה מה. איפה נגמר הטוב ומתחיל הרע.

אבל יש עצה לכל המבולבלים והאובדים בדרך. לתפוס איזו סבתא'לה מרוקאית ולהציג בפניה את התהיה. רוב הסיכויים שרק מהבושה שתיגרם מהצחוק המתגלגל או מהגערה הרועמת, מתובלת באידיש בניב הצפון אפריקאי שלו, תשכחו שהקושיא אי פעם הטרידה אתכם. 🙂

מה נדרש מאיתנו בעצם לעשות? "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים יירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".

ורבנו מפרש שליירא את אלקים ולשמור מצוותיו, את זה כל אדם יכול לעשות. לא צריך להיות אינטליגטור גדול או פרוספר למתמטיקה. כל אחד במדרגה שלו.

מופיע באיזשהו מדרש, לא זוכר איפה שכתוב שהקב"ה אומר: "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו". ואני מגלה, ולא בפעם הראשונה, שעפתי שוב מהמסלול ונכנסתי לסחרור סביב עניינים לא רלוונטיים.

מה בסך הכל נדרש מאיתנו? לעשות את רצונו (אגב בשמחה)? ובמה אני מוצא את עצמי מתעסק כל היום? בלדבוק בהשם בדרך שהוא לא בחר בשבילי?

יאללה! נעשה ריסטארט! זה מה שאני אוהב בברסלב. שתמיד נותנים הזדמנות ללמוד מטעויות ולהתחיל מחדש.

זה מזכיר לי שיש לי תיק שאני לוקח כל יום לעבודה. פעם בכמה חודשים, אני מקבל ייאוש מכל הקישקושים שמצאו את דרכם לתיק שלי ואז אני פשוט מעביר רק את מה שנחוץ דירה לתיק אחר, ונותן לזבל שנשאר בתיק הקודם, להפוך לקומפוסט.

פעם לא הבנתי למה דוסים מבית לא רוצים להתחתן עם חוזרים בתשובה. ככל שהזמן נוקף בתהליך הפרטי שלי, אני יכול יותר להבין אותם. מה לעשות שלוקח זמן לכל המטען העודף הזה לעזוב את התיקים. רק כדוגמה: יש לנו זוג שכנים חרדים מלידה שאיכשהו קיבלו את הרושם המוטעה מאוד שאני צדיק(?!) לקח לרושם הזה מעט מאוד זמן לעבור כשעמדתי ליד תחנת האוטובוס והאשה עמדה לידי ותוך כדי כניסת האוטובוס לתחנה אני מגלה ששכחתי את הארנק בבית. מפאת כבוד האינטרנט, אני לא אחזור על המילה האנגלית שיצאה וחזרה ויצאה לי מהפה. רק ארמוז שיש לזה קשר למערכת העיכול ובעיקר לתוצר הסופי שלה…

אנחנו באים מעולם מקולקל שבמקרה הטוב עלול לבלבל אותנו ובמקרה הרע עלול לבלבל אותם.

אז מה עושים כדי לא להתבלבל? קודם כל, לומדים הרבה תורה והלכה. ודבר שני, מתפללים חזק שלא נתבלבל. ואחרון חביב, מבינים שכנראה הבלבול זה חלק בלתי נפרד מהדרך…

זה לא כזה נורא אבל אולי בכל זאת כדאי שכולנו נעשה לנו סימן על המצח שנזכור שאנחנו מבולבלים. 🙂

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות

המלצה לספר ושיר הלל לרב אריה קפלן זצ"ל

בס"ד

בזמן האחרון חזרתי לקרוא את הספר "מדיטציה יהודית". ככל שאני קורא בו יותר, נבנית אצלי הערכה עמוקה למחבר הספר הרב אריה קפלן זצ"ל. האיש הזה הצליח להלך על החבל הדק שבין היהדות החרדית לבין החוויה המיסטית האוניברסלית ומכיוון שלא אמר זאת במפורש, איכשהו הוא הצליח לחדור לתודעה הדתית חרדית כמקובל מן המניין.

כפי שאני רואה את זה, בסוף של יום, מחפש רוחני רציני יהיה חייב להגיע בסופו של דבר אל קצה גבול היכולת השכלית ולזנק ב"קפיצת אמונה" אל החוויה המיסטית. אני גם מאמין בכל לבי שכל מחפש רוחני רציני יהיה חייב בסופו של דבר להכיר במגבלות יכולותיו ולדחוס אותן לתוך מסגרת דתית הקשרית שתעזור לו לא להשרף באש החוויה. דווקא אותם מיסטיקנים חסרי מסורת נראים בעיניי כאלה בעלי הפוטנציאל המסוכן ביותר בהעדר מערכת של חוקים שתגביל אותם בעת היותם מחוץ לטווח ההשפעה המיסטית.

המעבר בין שני אלה, החוויה וההקשר, הוא ריקוד הרצוא ושוב. יש נקודה שבה הכל שווה. ביהדות מייחסים את היכולת לראות את הנקודה הזו רק להשם יתברך. אבל בנקודה הפנימית ביותר, רגע לפני הביטול הטוטאלי (שאני לא מאמין שבאמת אפשר להגיע אליו), בנקודה הזו ניתן להפגש עם כל המציאות כאחת. כמו שמי הים מלוחים בכל מקום שנטעם מהם.

בנקודה זו אני חוזר לפילוג שהוא הכרחי לקיום שלנו. היופי קיים בגלל הגיוון. כל חלק בבריאה ובהבדלים האנושיים מעשיר ומדגיש את יופייה של כל התמונה. כמו גינה רבת פרחים שכל פרח יפה ומיוחד כשלעצמו אבל השילוב של כולם בערוגה אחת מעשיר כל פרח בנפרד. אילו היינו מערבבים את כל הצבעים יחד בחוסר סדר, היינו מקבלים צבע בוץ והרי את הבוץ ממילא הקב"ה ברא אז איזה צורך יש לנו ליצור בוץ חדש שהורתו מעירוב צבעים יפים עד כדי כיעור?

לדעתי המשוחדת, לעם ישראל יש תפקיד ייחודי במהלך המטא-היסטורי. את זה יגיד גם הנוצרי על עצמו וכך גם המוסלמי והגרמני וההינדו. ועל זה נאמר במחוזותינו "תשבי יתרץ קושיות ושאלות".  וחוץ מזה מה אכפת לי. זה מעשה שלהם וזה מעשה שלי. 🙂

ובחזרה לרב אריה קפלן זצ"ל. האינטגרציה שהוא עשה למדיטציה, לפחות בשם, אלתוך העולם היהודי הייתה כל-כך הרמונית וחלקה עד שהיום ניתן לומר במידה מסויימת של ודאות שאלמלא עבודת הקודש שלו בחיבור טקסטים תנכיי"ם וחזליי"ם וכו' לרעיונות מדיטטיביים, עם ישראל היה מאבד הרבה יותר מבנותיו ובניו לקסמו של המזרח הרחוק. יפה אמר הרב קפלן שהדת היהודית הינה דת מזרחית שהיגרה גם למערב. כך היה לו קל הרבה יותר להראות שהחיבור למדיטציה הוא אך טבעי והגיוני יותר מאשר לכל מה שצמח במערב.

מי שמרגיש, כמוני, שהחלק האוניברסאלי חסר לו, לפחות ברמה החוויתית, שירוץ לקרוא את הספר המופלא הזה. לא כל פרקיו נוגעים ישירות בחוויה המיסטית אבל בכולם יש פוטנציאל להחיות את שגרת החיים הדתית.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 5 תגובות