בס"ד
שבוע שעבר ביום חמישי בבוקר, התעוררתי בתחושה שמיד אחרי שאני אומר ברכות השחר, אני חייב להכנס לוויקיפדיה ולבדוק אם ר' זלמן שחטר-שלומי עדיין בין החיים. התברר לי שהוא נפטר יום לפני כן תוך כדי שינה.
למי שלא מכיר את ר' זלמן, חשוב לדעת שהוא היה רב לא אורתודוקסי ביותר ממובן אחד של המילה. ההשפעה שלו עלי החלה עוד הרבה לפני שחזרתי בתשובה ולמרות שלא נוח לי עם הווידוי הזה, בכל זאת אתוודה שאת הספר שלו שתורגם לעברית ונכתב בשיתוף עם רות גן-קגן, קראתי בשקיקה כשכבר הייתי עמוק בתוך תהליך התשובה.
אין ספק שבדברים רבים וחשובים אני חולק עליו. לדברים אחרים אני מתייחס בחשדנות ומדברים נוספים אני ממש יכול להרגיש ניחוח של ימות המשיח. האם הוא צודק בהכל או טועה בהכל או שמא גם וגם? ימים יגידו. אין ספק שקשה לי מאד להמליץ לקרוא אותו. ובאותה מידה גם קשה לי לא להמליץ. לקרוא אותו זה לקחת אחריות לכניסה לתוך עולם שמאוד לא מוסכם על הקונצנזוס הדתי ישראלי. ומאידך, יש בו משהו שמהלך קסם על השומעים אותו או הקוראים בספריו. ניסיתי לעמוד על סוד קסמו של האיש, במיוחד לאחר שנפטר ועל דבר אחד אני יכול להצביע. הוא היה לבוש כמו חסיד. הייתה לו ההתלהבות של חסיד והוא דיבר בהגיון צרוף שהיה חלק מהשפה הרוחנית של היהדות. אבל היה ברור שהוא מדבר ממקום שונה לגמרי ממה שההלכה או אפילו ההשקפה מתירות ליהודי לדבר. הוא דיבר ממקום של בטחון ועם זאת לא חשש להאמין שייתכן שהוא טועה. הוא לא התנצל על הדרך שהלך בה ועודד אחרים לחקור את הדתיות שלהם. למעשה, גם מתנגדים שלו מהעולם האורתודוקסי נהנים מאופן ההתבטאות שלו. ובעיקר, הייתה לו כריזמה. הוא נראה כמו חסיד אותנטי מהעולם הישן שלפני השואה.
הוא הכניס את המדיטציה מהמזרח ואת הד'יכר הסופי לתוך בית הכנסת. התייחס בצורה אוהדת אל קהילת הלהט"ב. יצר קשרים עם מנהיגים דתיים מדתות שונות כדוגמת הדלאי לאמה והנזיר הקתולי תומאס מרטון. צבעוניות הייתה חלק בלתי נפרד מהדרך שלו וזה מסביר למה הוא הרגיש צורך להפרד מהשחור לבן.
כמי שהצית את האש של ה"תנועה להתחדשות יהודית" בארצות הברית ועמד בראשה בארבעים השנים האחרונות, הוא הפך למנהיג שספק אם יהיה לו תחליף. רוב התנועה מורכבת מאנשים שבמקרה הטוב הגיעו מרקע אורתודוקסי ושהרגישו חסך במשמעות בעולם היהודי ובמקרה הפחות טוב הגיעו מהעולם הרפורמי או קונסרבטיבי, רבים מהם בלי כל רקע אמיתי ביהדות. כמי שהגיע מהעולם החסידי, ר' זלמן חקר את עולם ההלכה וניסה להבין אותו בהקשר הרחב של זמננו, ניסה להרחיב את גבולות החוויה הדתית גם מעבר לעולם היהודי ולמצוא לו הקשר בתוך היהדות. "צאצאיו הרוחניים", ספק אם יוכלו להביא את המחוייבות לחקר ההלכה ויש סבירות גבוהה שהתנועה תשקע לתוך ההתנסות החווייתית ותדעך עם הזמן. ר' זלמן השכיל להבין את חשיבות הצורה החיצונית, כלומר הכלי לצורך הבאת האור החדש שהוא רצה לחלוק עם העולם.
עוד מוקדם מידיי לעמוד על טיבו של הגוון היהודי שר' זלמן ניסה ליצור אבל כבר עכשיו דבר אחד ברור. ההשפעה שלו חילחלה ביודעין ושלא ביודעין גם אל תוך הזרמים המיינסטרימיים של היהדות. למרות שפעמים רבות הרעיונות שהוא קידם לבשו איצטלה יהודית יותר או כזו שהתיימרה להיות יהודית ועתיקה, אין ספק שבקילוף שכבה דקה ניתן לראות שהן הגיעו ממנו.
עניין אחד נוסף שהוא מצביע עליו ששווה להתעכב עליו. בכל מסורת בעולם יש התייחסות למה שעתיד להתרחש. המשיח ביהדות, הביאה השניה שלו ישו, המהדי באסלאם, קלקי בהינדואיזם ומאייטריה והסיבוב הרביעי של גלגל הדהרמה בבודהיזם. ר' זלמן מצביע על המשותף וקורא לכל המסורות לקדם את הרעיונות הללו בדרך שתקדם את המציאות שלנו על פני האדמה. לא לחכות למשיח, לחיות בדרך הראוייה לתקופת המשיח. לא לחכות למאייטריה ולסיבוב גלגל הדהרמה הרביעי, אלא לסובב בעצמנו את הגלגל בפעם הרביעית.
בלי קשר לדעתי האישית בעניין, איזה עולם מקסים זה היה אם באמת כולנו ניסינו לממש בחיינו את האידאל הדתי שלנו על אחרית הימים וימות המשיח. אם היינו יכולים לראות את הסיפורים השונים ואת השמות השונים כהשתקפויות שונות של אותה אמת חובקת כל המבקשת לבוא לידי ביטוי בצבעים שונים ובמילים שונות ובאחדות של כל הניגודים כולם.
מכיוון שבמקומות אורתודוקסיים ברוב המקרים לא מצאתי אוזן קשבת לרחשי ליבי המתקשרים לנושאים כמו החוויה המיסטית, היה מרענן לשמוע רב שלא ראה בנגיעה בדברים האלה עבודה זרה ועניין שמנוגד ליהדות. בשבילי, הוא היה אדם שהיה מסוגל לראות מבעד לכל הניגודים החיצוניים את הלב החם של האדם המאמין ואת האפשרות ללמוד מכל אדם משהו מעבודת הא-ל שלו שיכול לתרום לעבודת הא-ל של כל אחד מאיתנו.
יהי זכרו ברוך.
