בס"ד
בעזרת השם ובהשראת הרב אברהם סיטון, ברצוני להתחיל בסדרת מאמרים הנוגעים למדיטציה ולמיסטיקה יהודית. בעיניי , זהו השלב הבא באתחלתא דגאולה. השלב שדורש חיבור בלתי אמצעי לשורש של כל העולמות, הקדוש ברוך הוא. השלב שמתחיל בפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הויה הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".
מזה כאלפיים שנה שעם ישראל מתעמק כל כולו בתורה של בחינת האש השחורה. למעשה, מה שהציל את העם היהודי מלהיעלם בתהום הנשייה היה ההתעקשות הבלתי מתפשרת על קוצו של יוד. אבל המחיר של נטייה חד צדדית זו אל עבר הסוג הזה של התורה, פתח עם השנים פער עם החצי השני- התורה של האש הלבנה. גם כאשר מקובלים עסקו בצד הנסתר, לרוב הייתה בהתעסקות זו נטייה להתשמש בכליו של החלק הנגלה ובמקרים רבים, במקום לגלות את הנסתר נוצרה הסתרה כפולה ומכופלת.
הדוגמה הקלאסית שניתן להביא כאן קשורה לשני מושגי יסוד באילן הספירות. רק אקדים ואומר שכל התורה, והתפילות וכמובן הטקסטים הקבליים נכתבו מתוך מצב תודעתי מסויים (במקרה של התורה, תודעה אלוקית ובמקרים האחרים תודעה המחוברת לאלוקות) וכדי "לפתוח" את הטקסטים, יש צורך להכיר את החוויה שהטקסט מדבר עליה. לצורך העניין, אנו משתמשים במילה אהבה כדי לציין חוויה פנימית. מי שלא חווה מעולם אהבה, יכול לקרוא את המילה, לנתח על פי כלי השכל את המשמעות אבל עדיין תהיה חסרה לו החוויה שתאפשר למילה להיות טעונה במשמעות.
בחזרה לאילן הספירות. שני מושגי יסוד אלו הם חכמה ובינה. המשמעות של חכמה היא היכולת לתפוס דבר מסויים בשלמותו במהלך טרום המשגתי-הוליסטי. בעוד שהמושג בינה מדבר על השלב הבא בשלשלת שמפרק את מושא ההתבוננות למרכיביו ומתאר את השלבים המאפשרים לו לפעול. אך מה פירוש תפיסה טרום המשגתית? בדרך כלל התהליך הוא כל כך מהיר עד שנידמה לנו שמושא ההתבוננות והמילה המתארת אותו הם עניין אחד. וכך יוצא שאנו לומדים את כל המילים הנכונות ובכל זאת, אנחנו נשארים על אותה משבצת שבה התחלנו. הרבה פעמים אנו לומדים משהו ובטוחים שאנחנו יודעים אותו כשלמעשה, לא גילינו דבר על הפנימיות שלו.
כדי שתהיה אפשרות לקרוא את התורה, יש צורך לאפשר למרווחים שבין האותיות והמילים להתקיים אחרת מדובר בגוש שחור וחסר משמעות. אבל הקלף שמאחורי האותיות הוא לא רק רקע שמאפשר להעביר את המסר החשוב של התורה. המרווח הזה הוא עניין מהותי והחלק המאפשר לנו להבין או לכל הפחות לתפוס, את מושג האין האלוקי. ומתוך כך אפשר גם ללמוד או להקיש מהו אותו יש מאין.
מכיוון שיש קשר הולוגרמי בין כל הדברים, זאת אומרת שכל חלק במציאות משקף את כלל המציאות, אותה מציאות של קלף וכתב קיימת גם באדם. חלק שהוא יש וחלק שהוא אין. האין הוא התשתית שעליה מונח קיומנו.
תכליתו של לימוד תורת האש הלבנה היא לבוא במגע עם החלק הבלתי נראה אך המורגש של קיומנו. באותו "חלק", אנחנו עדיין באחדות גמורה עם השם יתברך. באמצעות המגע עם אותו "חלק", אנחנו מושכים "אור" אל תוך העולם הזה. כמובן שמילים כמו חלק ואין ואור הם דימויים שבאים להצביע על מציאות שמעבר לדימוי.
לעת עתה, נשאיר את הדברים כפי שהם ובכל זאת, תרגיל מדיטטיבי פשוט שכדאי לעשות בזמנכם הפנוי- להתחיל לשים לב לאורך היום לחללים ולמרווחים המקיפים את המציאות. את המרווחים לא ניתן לראות, רק ניתן לשים לב אליהם כשמתבוננים ב"יש" המצוי במרחב.
דוס בהתהוות 