סוף זה תמיד התחלה- אבל של מה?

בס"ד

שבוע שעבר הייתה המשמרת האחרונה שלי במרפאה שעבדתי בה שמונה וחצי שנים. מה לעשות שבוקר בהיר אחד, החליט מי שהחליט בהנהלה (ובצדק), שלא משתלם להחזיק את המרפאה הזו פתוחה.

אחרי שמונה וחצי שנים, זה נתן לי יופי של סיבה לעשות חשבון נפש ועל הדרך להגיע גם לכמה תובנות.

במהלך הזמן הזה הספקתי להביא שלושה ילדים מקסימים לעולם, לחיות חיים חדורי רוחניות ניו אייג'ית/ הודית, להרגיש לא מסופק, לחזור בתשובה, לעזוב לתקופה מרפאה מרכזית שעבדתי בה, לחזור אליה, להיות אסיסטנט במכללת "רידמן", לעזוב את "רידמן", להיות "על הגל" לעוף "מהגל", להפוך לאדם עצבני שלא מבין לאן נעלם לו כל ה"שאנטי" ועוד כהנה וכהנה.

בסך הכל תקופה די פסיכית 🙂 .

אבל בסוף של יום, אני עדיין שואל את עצמי אם בתוך כל התקופה הזו החיים שלי היו מלאי סיפוק. אז האמת היא שלפעמים. ופעמים רבות מידיי התשובה היא לא. אם יש איזשהו משפט מעצבן(!!!) שמלווה אותי עוד מבית הספר היסודי זה המשפט "הוא פוטנציאל לא ממומש". נכון שאפשר להתאשפז בפסיכיאטרית על כזה משפט?

בגיל שלושים ושמונה אני מרגיש שאני עדיין לא יודע מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.

חלק מהתסכול הגדול שאני חש קשור במידה מסויימת גם לחזרה שלי בתשובה. אחד הדברים שהכי דיברו אליי ביהדות היה העובדה שהכל נתון בתוך מסגרת ושהמסגרת שומרת עליי מכל משמר. חיים בתוך מסגרת כזו קפדנית לימדו אותי לראשונה בחיי מהו סדר וזה לא דבר מובן מאליו אצלי (וכן, יש עוד המון עבודה לעשות).

אבל האמת היא שעם יד על הלב, זה גם הרג לי במידה מסויימת את שמחת החיים. כשהכל מוקפד כל כך, הסיכוי הסביר הוא שמתישהו אני אפשל מה שמכניס למתח לא קטן.

שיהיה ברור, אני שמח שחזרתי בתשובה. אני מרגיש שזה ממלא אותי במקומות שמעולם לא הצלחתי להתמלא במקום אחר. ואני גם שמח שחזרתי באופן אורתודוקסי. ובכל זאת, אני לא מפסיק לשאול את עצמי אם לא קיצרתי את החבל יותר מידיי. מה עיקר הדין? מה מידת חסידות? איך לא מתבלבלים? איך מגיבים ביותר קלילות לטעויות? מה הקו שעובר בין עבודה זרה לסתם ריפוי אנרגטי או מדיטציה?

אלה השאלות הלא פתורות שלי כרגע. אלה העניינים שמלווים אותי ודוחפים אותי לנסות למצוא פתרונות. אני מאמין בכל לבי שאם הדברים האלה טורדים את מנוחתי, הם טורדים גם את מנוחתם של אנשים אחרים.אני לא רוצה לפסוח על שתי הסעיפים מצד אחד, ומצד שני, הייתי רוצה יותר חופש תמרון לחקור, לחפש ולהתנסות.

משהו קטן ליום העצמאות

אני גר בשכונה שבכניסה שלה עומדים מוסדות של חסידות גור: בית ספר לבנים וישיבה לבחורים.

ביום שישי האחרון, עשיתי קניות לכבוד שבת קודש ובדרכי חזרה הביתה מה רואות עיניי? סימנים ראשונים לביאת הגואל צדק! לא פחות ולא יותר. על גג בית הספר לבנים של חסידות גור התנוסס לו בגאוה דגל של מדינת ישראל. מי אמר שלא קורים בדור שלנו ניסים גלויים?

ומניסים גלויים צריך כמובן לחזור למציאות של עבודה קשה ולעבוד על המידות אז… היום שניים ועשרים יום לעומר, שהם שלושה שבועות ויום אחד. הרחמן וכו'…

אודות רני בן-נר

מנסה לחזור בתשובה או כמו שחמותי קוראת לי "דתי בערך" :) בעל, אבא, בן, מטפל וחסיד ברסלב בהתהוות. נלחם בנחש מהמזרח הרחוק (כבר הכיש אותי הנבלה) ומנסה למצוא גשרים בין העולמות שבהם אני חי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סוף זה תמיד התחלה- אבל של מה?

  1. דרול הגיב:

    בוא אני אספר לך את מה שאתה לא מבין.
    זה לא שהיהדות נתונה בתוך מסגרת , זה המסגרת שנתונה בתוך היהדות.

    מה הכוונה?
    אילו נגיד היית הולך להיות חבדניק ומצטרף לקהילת חב"ד באיפה שלא תהיה , אז היית יודע טוב מאוד מה מותר מה אסור , מה נקרא עבודה זרה ומה כשר ומה מוכשר.

    כנ"ל לגבי קהילה אחרת , קרלין או גור , או חרד"ל , או קרליבך , לא משנה.
    כיוון שאתה לא שייך , אתה לא יודע ואף אחד לא יכול להגיד לך , כיח זה נורא יחסי.

    ברור , אם מישהו שמבין באנרגיות יתחקר אותך , הוא יכול להגיד לך "כאן אתה נקי וכאן אתה עובד עבודב זרה" , אבל למה שיעשה את זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s