יהדות VS נחש: סיבוב ראשון…

בס"ד

ספר ישן יחסית שבזמנו לא משך את תשומת ליבי יותר מידיי הגיע לידיי לפני יומיים והאמת היא שקשה לי להניח אותו מהידיים. לספר קוראים "כשמשה פגש את בודהא". שיחת חברים בין ניסים אמון ונחום לנגנטל.

למי שלא יודע או לא זוכר, ניסים אמון היה אחד האחראים המרכזיים ביבוא תורת הזן לארץ הקודש. בין היתר, הושפע ממנו רבות גם עבדכם הנאמן. למעשה, כל הרומן שלי עם התורות המזרחיות בכלל ועם הזן בפרט, התחיל בקלטת שמע של מדיטצית שיקנטאזה (זן) מודרכת אותה הפיק ניסים אמון.

נחום לנגנטל למי שלא יודע היה ח"כ מטעם המפד"ל אשר בעקבות דאגה כנה לצעירי ארצנו ההרפתקנים, נסע לטיול במזרח כדי לנסות להבין מה יש להודים שאין לנו.

אני כותב על כך למרות שעוד לא סיימתי את הספר פשוט מכיוון שאני יודע שהספר לא יסתיים במסקנות. הספר הזה בעיקר מחזיר אותי אחורה לתקופה שבה חיפשתי את הרוחניות המזרחית. אלא שהיום יש לי גם יותר "קילומטרז' יהדות" וגם יותר נסיון באופן כללי מה שמביא אותי ליכולת להתבונן בדברים גם במבט חיצוני\ביקורתי וגם לנהל השוואה עם הרבה יותר מסורות רוחניות ובעיקר (איך לא) עם היהדות. אני מרגיש שהמפגשים האלה עם העבר מחדדים לי את ההבנה לגבי היהדות והגישה שאני בוחר לגבש סביב היהדות. ולמרות מסקנות ביניים לא חד משמעיות אני בכל זאת בוחר לשתף.

 

אקדים ואומר שלפעמים אפשר להתנסות באותה חוייה ולהגיע בעקבותיה למסקנות הפוכות.

אין לי ספק שיש אפשרות לבוא במגע עם האינסוף ואפילו לפרקים להגיע להתמזגות תודעתית איתו. למרות שביהדות מעט מאוד שמו על העניין הזה דגש והנושא בדרך כלל נדחק לשוליים, ה"הארה" לענ"ד היא תכלית הבריאה הוי אומר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו).

אבל השאלה היא לא אם יש אפשרות למגע כזה אלא מה הפועל היוצא מזה?

במזרח יש כמה גישות לעניין אבל אני אתייחס לגישה מרכזית שאני רואה שמשפיעה רבות במחוזותינו. לפי תפיסה זו העולם הנו חלום, אשליה שיש להתעורר ממנה או לכל הפחות להכיר בקיומו כחלום ולהפסיק לשתף פעולה איתו בצורה אקטיבית. גישה מעין זו מייצרת לפחות שתי התנהגויות בעייתיות: האחת היא פאסיביות, כלומר אם העולם הוא חלום אין מה לשנות בו מכיוון שהחלום ישאר חלום גם אחרי השינוי; והשניה היא חוסר אחריות התנהגותית כלומר, אם העולם הוא אשליה, בכך שאני פוגע במישהו אני בסך הכל פוגע באשליה.

ההגעה למסקנה העמוקה בדבר אשליתיות העולם נובעת מהתנסות במשהו אמיתי. ללא הדבר האמיתי לא ניתן לזהות את האשלייתי. בדיוק כפי שכאשר מתעוררים מחלום מבינם שהוא היה חלום ביחס למציאות.

הנקודה הזו קריטית מכיוון שהיא הנקודה שסביבה נסוב הויכוח לגבי המסקנות.

בעוד שמנקודת המציאות המזרח מגיע למסקנה שהעולם הוא אשליה שיש להתעורר ממנה, היהדות רואה בעולם מציאות חלקית שלא זקוקה להתעלמות כי אם לתיקון. והתיקון מתבצע כמובן על ידי קיום מצוות ולימוד תורה. היהדות מהבחינה הזו מעודדת אותנו לא לנסות להתאיין בתוכו יתברך אלא לגרום לנוכחותו להתפשט ולהיות ניכרת ממש בעולם. בסופו של דבר סיפורה של היהדות הוא הסיפור של מיזוג מושלם בין רוח לחומר ולא הפרדה ביניהם. המזרח מבקש להתעלות מעל לחומר, בעוד שהיהדות מבקשת להתעלות יחד עם החומר.

ישנו משל הודי הממשיל את השואף הרוחני לאישה נשואה. אותה אישה מנהלת את ענייני הבית במסירות, דואגת לילדים, מבשלת את המטעמים הכי טעימים כדי שבלילה אחרי שכולם ירדמו, תוכל לחמוק למאהב שלה מבלי שמישהו יחשוד.

חשבתי על תוספת קטנה כדי להפוך את המשל ליהודי. במשל היהודי הבעל הוא המאהב כך שכל פעולה של מסירות כלפי הבית והמשפחה הוא ביטוי של דבקות. (אנא בנות המין החזק, תרגישו חופשי להפך את המינים במשל 🙂 ).

להבנתי העולם הזה הוא מציאות אלוקית שהקב"ה רוצה שנתקן אותה כמו שכתוב בבראשית :"אשר ברא אלקים לעשות" וחז"ל דורשים הקב"ה ברא והשאיר לנו להשלים ולתקן את הבריאה.היהדות היא דת של אחריות טוטאלית. לא רק כלפי עצמנו אלא כלפי כל הבריאה. מהותית ההודים צודקים אבל גם אנחנו לא טועים. כמו שכבר כתבתי, השאלה היא לא מה אני רואה אלא איך אני מפרש את זה.

אני מקווה שהכל מובן. אני לא בטוח שאני הבנתי אז אם יהיו שאלות אני שומר לעצמי את הזכות לשאול אתכם.

בברכת לילה טוב ותיקון מוצלח…

אגב תיקון… היום אחד עשר יום לעומר שהם שבוע וארבעה ימים. הרחמן וכולי וכולי…

אודות רני בן-נר

מנסה לחזור בתשובה או כמו שחמותי קוראת לי "דתי בערך" :) בעל, אבא, בן, מטפל וחסיד ברסלב בהתהוות. נלחם בנחש מהמזרח הרחוק (כבר הכיש אותי הנבלה) ומנסה למצוא גשרים בין העולמות שבהם אני חי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יהדות VS נחש: סיבוב ראשון…

  1. דרול הגיב:

    בואו ננסח את זה ככה , הקשר של אמון לבודהא , מפוקפק בערך כמו הקשר של לגנטל למשה רבינו ע"ה.

    • רני בן-נר הגיב:

      דרול! השם יראחם. מהרפורמים אתה מוכן ללמוד אבל מלנגנטל לא?! ולגבי אמון, אני לא יודע מה הניסיון שלך עם בודהיזם אבל לי יש הרבה פחות ניסיון ממנו וזה אומר שאני מוכן לפחות להקשיב. אגב, בינתיים סיימתי את הספר וכמו שחשבתי אין לו מסקנות. מה שכן, יש בו את סיפור פטירתו של הבעש"ט שלפחות אותי הוא ריגש עד דמעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s