שיחת חברים

בס"ד

אחד העקרונות בחסידות ברסלב הוא שיחת חברים לכן אני מפציר בכם, אנא הגיבו. אל תחסכו בביקורת. מן הסתם לא תמיד יהיה נעים לשמוע אבל ב"ה יהיה מועיל ומי יודע אילו בירורים יצאו מהבלוג הזה…

אני לא יודע מאיזה רקע אתם באים אבל אצלי זה די סלט עדתי. מה שאומר שכשהסבא וסבתא מארה"ב היו באים לבקר, לא היה פשוט להם לתקשר עם הסבא וסבתא ממרוקו. יצא מכל הסיפור הזה שזכיתי לגדול בבית שהיווה סוג של כור היתוך בין מוזיקה קלאסית ומוואל.

למרות שרוב שנות בגרותי, נגיד מהתיכון ועד גיל שלושים וחמש, עברו בבורות "ברוכה" בכל מה שקשור ליהדות (אמא שלי נעשתה "חופשיה" כלשונה בגיל שש עשרה), היה דבר אחד שהצליח תמיד לשבש לי את האופוריה לגבי מידת אי דתיותי, ורק השם יתברך יודע כמה לא הייתי דתי.

פחות או יותר כל שנה בסביבות פסח הייתי מתחיל להיכנס לדיכאון. אולי מרמור  היא מילה נכונה יותר לתאר את המצב. כי אחרי שחווים פסח בתור ילדים אצל סבא וסבתא הצדיקים שלי ממרוקו בקריית גת, אי אפשר להעביר את הפסח ככה סתם. כל התבטאות קטנה מצד היושבים בשולחן הסדר כמו "יאללה, בואו נזרז ת'עניינים ונגיע כבר לאוכל" או "שלא תעשו לנו כפייה דתית השנה, כולו ארוחת חג", גוררת תחושה קשה שקדושה ברמות שהיו אצלם זכר צדיקים לברכה, פה, כבר לא נמצא.

אז בשנים הראשונות הצלחתי להחליק. אחר כך זה כבר לא ירד בגרון ולווה בהתפרצויות רגשיות בסגנון "אוקיי, אין בורא עולם (חס ושלום חס ושלום…). תעשו טובה, תזמינו אותנו מתישהו באמצע השבוע, נשב על איזה כוס קפה. למה דווקא בפסח". והתשובה הכי  מעצבנת הייתה "כי מסורת זה דבר חשוב".

עכשיו, מכיוון שלכתחילה יש לי אוריינטציה רוחנית, לא יכולתי לסבול מצב שאין בו תחושת משמעות. וזה גילגל אותי לחפש בבודהיזם, הינדואיזם, מה  שבא ליד. לא אלאה בפרטים אבל אחרי סיבוב שלם עשיתי יוטרן  וחזרתי לבית סבא.

אומרים שבדור שלנו הסבים וסבתות מתנקמים דרכנו בילדים שלהם על ההברזה מהיהדות. לא פעם יוצא לי לשאול את עצמי אם ההורים שלנו לא אמרו להורים שלהם בדרך כזו או אחרת שהם הפראיירים האחרונים בשלשלת של אלפיים שנה. בבית חמי וחמותי יש תמונה של זוג זקנים חרדים שהם הסבתא וסבא רבא של חמותי הקיבוצניקית. כשאני מרגיש מתיחות בבית שלהם סביב החזרה בתשובה שלנו, אני בורח לחדר עם התמונה, להתנחם בתוך עיניהם של זוג היידישים האלה וגם לזרוק להם מילת נחמה שאין להם מה לדאוג ושהבת של הנינה שלהם ברוך השם חזרה הביתה.

אודות רני בן-נר

מנסה לחזור בתשובה או כמו שחמותי קוראת לי "דתי בערך" :) בעל, אבא, בן, מטפל וחסיד ברסלב בהתהוות. נלחם בנחש מהמזרח הרחוק (כבר הכיש אותי הנבלה) ומנסה למצוא גשרים בין העולמות שבהם אני חי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על שיחת חברים

  1. לילך שרון הגיב:

    גם אצלנו כולם היו מזרזים את הסבא להגיע לאוכל… אבא שלי היה קצת מסורתי והכניס בי את הקידוש של שבת ובית כנסת, וכך אחרי שנים כשהתחלתי לחזור בתשובה הרגשתי קצת חזרה הביתה…
    לאחרונה זה ממש נראה שדור הולך ודור בא… מקווה שהילדים שלי לא ירצו "להיות חופשיים", או יותר נכון, שלא יתייחסו לדת כאל עונש/ כלא… כמו שכולנו התייחסנו …

    • בס"ד
      אחרי שקראתי את ניר מנוסי, אני מבין שהדת שההורים שלנו יצאו ממנה היא לא לגמרי הדת שאליה נכנסנו. יש איזשהו סיכוי שהילדים שלנו יחוו דת עם משמעות. 🙂

      • לילך שרון הגיב:

        בעזרת ה'.
        קראתי בשבת איזה ראיון עם בן להורים שחזרו בתשובה שעזב את הדת (בעיתון אדרבה אם אתה מכיר), שקצת זעזע אותי, ודווקא נראה היה שההורים שלו היו כ"כ קיצוניים שממש דחפו אותו החוצה, והילד המסכן מצא את הנחמה היחידה שלו בתוכנית של יוסי סיאס!
        אז באמת תלוי מהי הדת שאתה הולך אליה, ובעיקר- איך תתייחס לילדיך ולמצוקותיהם..

  2. דרול הגיב:

    אה, זה אתה.
    ובכן, אם סבא וסבתא מתנקמים בילדים שלהם, ניחא.
    שלא יתנקמו בשלך, זה לא הגון.

  3. רני בן-נר הגיב:

    בס"ד
    ברכות על ראשך ועל ראשי בני משפחתך, דרולו היקר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s