כל ההתחלות קשות

בס"ד

טוב, אז עכשיו שכבר יש כיפה ותפילין וטלית וציצית ופאות ושיעורי תורה ושיגענו כבר את כל הסביבה וסיפרנו לעולם שאנחנו ברסלב…פתאום משהו נתקע. זה לא שלא זרם. רוב הזמן עוד זורם אבל פתאום באה הדודה על מוזיקה הודית וקטורת ושלא תחשבו שזה דבר פשוט אפילו שברוך השם יש מוזיקת קאוואלי שהיא מוזיקה מוסלמית ובעקרון היא מותרת מבחינה הלכתית…מה לעשות שעמוק בפנים אני יודע שכל זה זה רק סימפטומים לזה שהלב תר אחרי…

מה אני אגיד, העסק לא פשוט בכלל כי באמת אני רוצה להיות דוס ואם אפשר אז גם צדיק אבל הנחש הזה מהמזרח, אין לו סנטימנטים והוא יודע איך להפעיל אותי.

אז אני יוצא להתבודדות ומתחנן אליו יתברך שיציל אותי, שלא יזרוק לי לפח את השלוש שנים האלה שאני עמל לבנות לא רק צורה חיצונית של דוס אלא גם תכנים. חומש וגמרא וחסידות והלכה…

לפעמים אני צריך פשוט לשבת פה ולכתוב לכם כדי להזכיר לעצמי למה בכלל אני חוזר בתשובה (בהשתדלות בזמן הווה). מה, סתם נפנפתי שלוש עשרה שנה של חיפוש אינטנסיבי בתורות המזרח?

הקטע זה שבשלב מסויים הכל נעצר, כמו כשהיינו ילדים והיה יורד הערב ואמא קוראת מהחלון ואף ילד לא נשאר ברחוב…ככה בדיוק הרגשתי לפני שלוש שנים. שהגיע זמן לחזור הביתה ואיזה בית מתוק חיכה לי! אפילו חיה שנהב בספר מיץ פטל לא הצליחה למצוא תיאור שישווה לבית שלי. על המדפים חיכו ספרים עמוסי כל טוב, מבית הכנסת בקעו זמירות שבת, ידיים פשוטות קדימה אל עבר השקיעה ממתינות בגעגועים להגעת המלכה, צניעות וחום אנושי בבית כנסת שכונתי.

אני זוכר שכשתירגלתי שיטות מזרחיות, חוויתי שלווה ולעיתים שלמות אבל רק כשחזרתי הביתה, אל חיק היהדות חוויתי קדושה. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. וזה שרבי נחמן פרש עלי את חסותו, הפך את התהליך לתמים ופשוט ומתוק עוד יותר. אני חושב שבסך הכל בסביבה של אישתי ושלי כבר די קיבלו בסלחנות מה את החזרה שלנו בתשובה. אבל לדעתי זה אחד הרגעים הכי מסוכנים שכבר לא מציקים לי מבחוץ אבל הדברים עוד לא לגמרי מגובשים מבפנים עלול להיווצר מצב שבו רגע של חוסר מודעות ומחרוזת התפילה המזרחית נכרכת סביב הצוואר כמו נחש וממיתה את התהליך היפה הזה.

הבעיה היא שעל פניו החוויות האלה נראות בסך הכל תמימות ולא מזיקות ולצערי הרב עדיין אין מי שיעשה מלאכת בירורים קפדנית בשביל פשוטי העם כמוני שלא נגיע לעבירה. בינתיים נשאר רק להתפלל שהשם ישמור לי על התמימות שהצליחה, איכשהו, לחדור בחזרה לתוך חיי.

אודות רני בן-נר

מנסה לחזור בתשובה או כמו שחמותי קוראת לי "דתי בערך" :) בעל, אבא, בן, מטפל וחסיד ברסלב בהתהוות. נלחם בנחש מהמזרח הרחוק (כבר הכיש אותי הנבלה) ומנסה למצוא גשרים בין העולמות שבהם אני חי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כל ההתחלות קשות

  1. לילך שרון הגיב:

    רני היקר,
    לצערי, או לשמחתי… כולם עוברים את זה.
    או בחסידית "רצוא ושוב"… אל תפחד מההתרחקות כי כל כולה התקרבות וממנה נובעת צמיחה עצומה. כמו הסיפוק של התגברות על משבר. כשנמצאים בתוכו קשה לדעת איך להתמודד ויש קצת חוסר אונים, אבל אחרי שמתגברים.. אוהו איזה כיף 🙂
    והכי טוב זה הידיעה שה' איתך ויש עם מי לדבר!..
    טוב שבאת!

    • בס"ד
      תודה לילך וברוכה הנמצאת.
      לפעמים נראה לי שגדולי תורה לא נמצאים במקום שהם יכולים לעזור לנו מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לדעת איך לחזור סלי לעזוב קודם.
      נראה לי שיש לנו עבודה ברוכה לנסות להעלות ניצוצות שמעולם לא הועלו קודם לכן מהמקומות הנמוכים שהיינו בהם. ולשם כך צריך לחזור לשם בדחילו ורחימו (בעיקר דחילו :)).
      תודה על התגובה. מחמם את הלב בחורף הזה. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s